עונת 2025/26 תיכתב בספרי ההיסטוריה של ארסנל באותיות של זהב. לאחר שנים של המתנה וסבל, הגאנרז של מיקל ארטטה הגיעו סוף סוף לשיאים שאוהדי הקלאב באמירייטס חלמו עליהם כל עוד מנחים.
בפרמייר ליג, ארסנל כבשו את ראש הטבלה מהיום הראשון ולא עזבו אותו. עם הפרש נקודות משמעותי על יתר הקבוצות, הגאנרז הוכיחו שהם לא רק מתחרים על התואר — הם שולטים בו. ההגנה של ארסנל הפכה לבצורה: כמעט בלתי עבירה, מה שמאפשר לקו ההתקפה להשתחרר ולהביע את כל הכישרון שצבר הקלאב בשנים האחרונות. מנגנון המשחק של ארטטה — לחיצה גבוהה, מעברים מהירים ובניית משחק מדויקת — פועל כמו שעון שוויצרי.
אם יש שחקן אחד שמסמל את עונת ארסנל, זה בוקאיו סאקה. הכנף הימנית הבריטי, יליד לונדון, נמצא בשנת הקריירה הטובה ביותר שלו. עם שערים וחבלות שהוא מספק בקביעות כמטרונום, סאקה הפך לאחד השחקנים הטובים בעולם ללא כל ספק. האיצטדיון עולה על גדותיו בכל פעם שהוא נוגע בכדור — קסם טהור.
אחרי שסירב לעזוב בקיץ שעבר למרות הצעות מפתות מסמוארד, סאקה בחר להישאר ולהוביל את הקלאב שגידל אותו לתפארת. ההחלטה הזאת השתלמה לו — ולכלל האוהדים — מעל ומעבר.
אם בפרמייר ליג ארסנל הרשימו, הרי שבליגת האלופות הם פשוט הדהימו את אירופה. שמונה משחקים, שמונה ניצחונות — שיא שלא הושג מעולם על ידי קבוצה אנגלית בשלב הבתים. ארסנל גמרו את שלב הליגה עם מאזן מושלם: 8 ניצחונות, 0 תיקו, 0 הפסד. הדומיננטיות הזאת שלחה מסר ברור לשאר אירופה: הגאנרז חזרו.
בשלב נוקאאוט הראשון הם פגשו את באייר לברקוזן — מחזיקי הבונדסליגה הגרמנית. שני המשחקים הסתכמו בניצחון מצרפי של 3-1 לארסנל, כשמשחק ההחזר באמירייטס הפך לחגיגה שטבעה עמוק בלב האוהדים. עכשיו הם בין שמונה הקבוצות הטובות באירופה — ורעבים להמשך.
מאחורי כל הישג קולקטיבי עומד מנהיג. מיקל ארטטה הגיע לאמירייטס בשנת 2019 כחסר ניסיון יחסית בתפקיד מנהל, אבל הוכיח שנה אחר שנה שהוא אחד המאמנים החכמים, המתוחכמים והנחושים בכדורגל העולמי.
הטקטיקה שלו בעונה הנוכחית מבוססת על גמישות: ארסנל יכולים לשחק 4-3-3 קלאסי, לעבור ל-3-2-5 בתקיפה, ולהצטמצם ל-4-4-2 מאורגן בהגנה — הכל תוך כדי משחק, ללא הפסקות ומבלי לאבד את הקצב. השחקנים ספגו את הפילוסופיה כמו ספוג — ועכשיו הם מוציאים אותה לפועל בכל רמת חלקה.
מה שמייחד את ארסנל 2025/26 הוא הרוח הקבוצתית. אין כאן אגו ענקי שהורס כימיה — יש כאן עשרים ואחד שחקנים שמאמינים בדרך, מאמינים במאמן, ומאמינים זה בזה. מהגולקיפר דוד ראיה, דרך ליניארד, בן וויט, ג'יני טימבר, ועד לג'ייקוב סינקלר-הול שהגיח מהאקדמיה — כולם חלק בלתי נפרד מהסיפור.
עכשיו, כשהגביע הלאומי, הפרמייר ליג ורבע הגמר של ה-CL כולם בהישג יד, שאלה אחת עולה מאמירייטס: האם זו השנה שבה ארסנל סוף סוף מחזיקים את כל הכבוד? כל הסימנים מצביעים שכן.
